גניבת קשב לא התחילה במדיה.
היא הייתה כאן הרבה לפני — בכל כותרת שנועדה להלחיץ, בכל עיצוב שמנסה לגרום לנו ללחוץ לפני שהספקנו לחשוב.
הרשתות רק הפכו לתשתית הכי נוחה לגניבה הזאת.
וזאת גניבה.
הבעיה עם גניבת קשב היא שהיא יוצרת קשב, אבל גם סטרס. ואיפה שיש סטרס, אין אמון.
זה לא מחזיק.
קהל שבוי מקשיב, מקשיב גם עד הסוף, אבל הוא סקפטי, הוא מחפש סיבות למה לא.
וקהל שבוטח בנו מתנהג אחרת לגמרי:
שם לב אחרת, מגיב אחרת, מחליט אחרת.
ההבדל בין קשב שגנבת לקשב שהרווחת הוא לא רק מוסרי, הוא עסקי
הוא מה שמכריע אם מישהו קורא את הפוסט שלך עד הסוף, שולח לחבר, או קונה ממך.
הוא מה שמכריע אם מישהו קורא את הפוסט שלך עד הסוף, שולח לחבר, או קונה ממך.
ואמון בונים עם הזמן, עם עקביות, ועם האומץ להפסיק לנסות לרצות את כולם.
זה לא מה שמלמדים בקורסים באינטרנט.
אבל זה מה שעובד.